החלטה בתיק רע"פ 5134/12

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים מזרחי, מינץ ובר-עם) מיום 17.5.12 בתיק ע"פ 32349-12-11, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (הנשיאה דותן) בתיק ת"פ 2142-07 מיום 8.11.11, והושתו על המבקש העונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך 30,000 ש"ח. הבקשה עניינה לקיחת שוחד ובמרכזה משאלתו של המבקש לחזור בו מהודייתו בכתב האישום.

רקע והליכים

ב.        המבקש הורשע על סמך הודאתו בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של לקיחת שוחד. לפי כתב האישום, בין השנים 1999-1996, בתקופה בה עבד המבקש בעמותת "מרכז מעיין החינוך התורני בא"י" המתוקצבת על ידי המדינה, קיבל שוחד מנאשם 1 בפרשה בסך 3,000 ש"ח מדי חודש, במשך 36 חודשים (סך כולל של 108,000 ש"ח) וסכום נוסף של 8,000 ש"ח באופן חד פעמי. בעבור שוחד זה, הכשיר המבקש חשבוניות פיקטיביות ואישר באופן גורף דרישות לתשלום שהגיעו על ידי נותן השוחד, נאשם 1; לנאשם 1 יוחסו בכתב האישום אישומים נוספים הנוגעים לשורה של עבירות מרמה והונאה בכספים שקיבל במסגרת תפקידו כמנהל ב"עמותה לקידום החינוך התורני ע"פי שיטת ברקאי, במכמש והאזור"; עמותה זו קיבלה (בשנת 1995) אישור מידי המבקש, להיכלל ברשימת העמותות המקבלות תקצוב מעמותת "מרכז מעיין החינוך התורני בא"י" (המתוקצבת - כאמור - בעצמה על ידי המדינה), מעבידתו של המבקש. באמצעות אישור זה, הועברו בין העמותות, בין היתר, כספי שכר העובדים, תקציבי שיפוץ וציוד ועוד.

ג.        שני הנאשמים בפרשה - המבקש בתוכם - הודו בכתב האישום והורשעו על ידי בית משפט השלום (ביום 16.5.11). המבקש, שהיה מיוצג, ציין "הבנתי את כתב האישום שהוגש היום ואני מודה בעובדות כתב האישום שיוחס לי". לאחר ההרשעה וקביעת מועד לטיעונים לעונש, הגיש המבקש (ביום 6.9.11) בקשה להחלפת ייצוג ודחיית מועד. בבקשה צוין, כי דחיית המועד נועדה ללימוד התיק על-ידי בא כוחו החדש, ובין היתר ל"בחינת האפשרות לחזרה מהודיה". בית משפט השלום דחה את בקשת הדחייה והחליט, כי במועד שמיעת הטיעונים לעונש, תוכרע גם שאלת הייצוג. ביום 25.9.11, מועד הדיון בטיעונים לעונש, לא התייצב המבקש לדיון (נוכח צו מילואים דחוף, לטענתו); שני באי כוחו של המבקש (עו"ד ורצברגר שיועד להחליף את עו"ד פלוס, אשר ייצגה את המבקש ושותפו בפרשה עד שלב זה ולאחריו, ועו"ד פלוס עצמה) - התייצבו. בית המשפט הביע דעתו, כי אין מקום לשקול חזרה מהודיה שניתנה תוך ייצוג ומיוזמת המבקש. בעקבות דברים אלה התקיים הדיון בטיעונים לעונש ביום 10.10.11. במועד זה ציינה באת כוחו של המבקש, כי סוגית החלפת הייצוג איננה על הפרק עוד (ראו פרוטוקול הדיון מיום 10.10.11), והובאו ראיות המבקש (בעיקר עדי אופי) לעניין העונש; המבקש הגיש גם מסמך אישי ובו בקשת רחמים, והאמירה "לצערי הוכשלתי ונכשלתי". בית משפט השלום בחן באריכות את שיקולי הענישה לעניין שני הנאשמים, לרבות חלוף הזמן בין המעשים והחקירה לבין כתב האישום, והשית על המבקש את העונשים המצוינים מעלה. הוטעם, כי יש לאזן בין מכלול השיקולים, מחד גיסא שיהוי בהגשת כתב האישום (6 שנים), עברו הנקי של המבקש ואורח החיים הנורמטיבי שניהל טרם האירועים; ומאידך גיסא חומרתם הרבה של המעשים (שנמשכו, כאמור, מספר שנים) ושיקולי גמול והרתעה שהודגשו רבות בפסיקה הנוגעת לעבירות שוחד ושחיתות. בית משפט השלום הדגיש את המשקל שיש לייחס לעינוי הדין שנגרם למבקש נוכח השיהוי בטיפול בפרקליטות בשל עומס, אולם מנגד קבע, כי אין מקום למחול בנסיבות דנן על ענישה ממשית בדמות מאסר מאחורי סורג ובריח (צוין, כי אילולא הנסיבות היה העונש שהוטל חמור בהרבה).

בית המשפט המחוזי

ד.        המבקש עירער לבית המשפט המחוזי, בין היתר, גם לעניין אי מתן רשות לחזרה מההודיה באשמה. הוא היה מיוצג על-ידי באת כוח חדשה. בסופו של יום, ולאחר המלצת בית המשפט החליט המבקש למשוך את הערעור. בעקבות כך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור (ביום 17.5.12). נקבע, כי על המבקש להתייצב לריצוי עונשו ביום 2.9.12, תוך דחיה לה עתר.

הבקשה

ה.        כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני, על-ידי בא כוח נוסף. בבקשה נטען, כי במקרה דנן עולות שאלות משפטיות עקרוניות (בהתאם לכללים שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128); שאלות אלה נוגעות לבקשת חזרה מהודיה של נאשמים, כגון באילו מקרים צריך בית המשפט לאפשר לנאשם לחזור בו מהודיה ואיזו משמעות יש לעיתוי של בקשה זו. כן נטען, כי יש להיעתר לבקשה על מנת למנוע עיוות דין ופגיעה קונקרטית במבקש, נוכח שאלה אנושית-מצפונית ממדרגה ראשונה הנובעת מנסיבותיו האישיות המיוחדות.

הכרעה

ו.        לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הלכה היא, כי בקשת רשות ערעור תישקל אך במקרים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית, החורגים מעניינם הקונקרטי של הצדדים (ראו רע"פ 2852/09 ליבוביץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). מקרה זה אינו בא בגדרם של אלה. לב ליבה של הבקשה נוגע למשאלתו של המבקש לחזור בו מהודייתו ולהתחיל את ההליכים המשפטיים מנקודת המוצא, זאת לאחר למעלה מ-5 שנים מאז הגשת כתב האישום, ועשור-עשור ומחצה (ואף יותר) מאז האירועים המיוחסים בו. כפי שפורט בהרחבה בבקשה עצמה, ההלכות בעניין חזרתו של נאשם מהודיה שמסר בפני בית המשפט ידועות היטב. כל טענותיו של המבקש עניינן לאמיתן יישומן של הלכות אלה בתיק הקונקרטי, ומציאת וו ויתד משפטיים לסמוך עליהם את הניסיון לחזרה מן ההודיה. ואולם, לא היתה במקרה דנא חריגה מן הדין הקיים, וטענות המבקש תחומות איפוא, הלכה למעשה, בד' אמותיה של הפרשה; אין הן מצדיקות ערעור נוסף.

ז.        אף לגופם של דברים סבורני, כי אין מקום להתערב בהכרעותיהם של בית המשפט הקודמים. חזרה מהודיה אינה עניין של מה בכך. נפסק בעבר:

"לבית-המשפט נתון שיקול-הדעת - על-פי הסמכות המסורה לו בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי - להתיר לנאשם לחזור בו מהודיתו מנימוקים מיוחדים. היתר כאמור יינתן בנסיבות חריגות, בהתקיים פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי ובהבנתו של הנאשם את משמעות הודיתו, או אם ההודיה הושגה שלא כדין באופן המצדיק פסילתה" (ע"פ 1958/08 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נז(1) 577, 621- השופטת (כתארה אז) ביניש).

אכן, בנידון דידן אין המדובר בבקשה לחזרה מהודיה לאחר גזר-דין, שלגביה הגישה מחמירה מטבע הדברים (כדברי השופט (כתארו אז) גרוניס בע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל (טרם פורסם):

"הגישה המקלה יותר לגבי חזרה מהודיה מתבקשת כאשר הבקשה מוגשת לפני מתן גזר הדין" (ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל פ"ד נח(4) 145, 152).

זאת, מתוך החשש שמא משנכזבה התוחלת לגזר דין מקל, נשלפת מנדנה בקשת החזרה מהודיה. אך גם במקרה של חזרה מהודיה לפני גזר-דין - כלשונו של השופט גרוניס - "אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות" (שם). בענייננו, במועד בו נתבקשה החזרה מהודיה (ביום 25.9.11), ציינה נשיאת בית משפט השלום, כי "חזרה מהודיה בתיק זה, כשעבר את כל המסלולים כולל גישורים אצל שופטים ובלשכת השופטת, ערב לפני הטיעונים [לעונש - א"ר] הוא נזכר להגיש שמבקש חזרה מהודיה?... הוא לא יכול לטעון שלא קיבל ייצוג שלא הבין את זה, עבר את כל ההליכים התיק היה קבוע להוכחות, בית המשפט לא לחץ עליו להודות. הוא ביוזמתו מבחינתי..." (פרוטוקול הדיון מיום 25.9.11 בבית משפט השלום). אוסיף, כי הודייתו של המבקש בפני בית המשפט באה כנמסר בעקבות הודיה שניתנה במהלך חקירותיו במשטרה (ראו טיעוני המשיבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, בעמ' 2), ומן הסתם היו אלה הבסיס להחלטתו להודות בבית המשפט, הודאה שניתנה בלא הסתייגות. אין לנו איפוא עניין בהודיה שהושגה באמצעים פסולים או לחץ כלשהו על המבקש, אלא בהכרעה מושכלת בתיק בו מתנהלים ההליכים זמן ממושך - מלבד השיהוי בפרקליטות, גם בבית המשפט, מסיבות שונות שהנאשמים תרמו להן (הזמן חלף גם נוכח התנהלות המבקש ושותפו, ראו גזר הדין של בית משפט השלום בעמ' 31). היה למבקש זמן רב טרם ההודיה במאי 2011 לשקול אותה היטב. עוד אזכיר, שבסופו של יום משך המבקש את ערעורו בבית המשפט המחוזי, ולמעשה ויתר על יומו וזכותו לדיון בפני ערכאה נוספת. אמירתו שם כי "אין לי כסף לשלם הוצאות" והחשש להטלת הוצאות נוספות שהביע גם בבקשה הנוכחית אינם מובנים, כי על דרך הכלל אין מטילים הוצאות בפלילים. בעקבות כל האמור, סבורני, כי אין הצדקה וטעם להיעתר לבקשה לרשות ערעור בגלגול שלישי.

ח.       כבר נזדמן לי לציין לעניין זה כך:

"הדגש המרכזי בכגון דא מושם בראש וראשונה על שאלת רצונו החופשי של הנאשם בשעת ההודיה, ומידת הבנתו את משמעות החלטתו. ברי כי ההליך הפלילי אינו 'תכנית כבקשתך' ואין לאפשר לנאשם לתעתע בבתי המשפט (ובתביעה)" (ע"פ 10478/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

והדברים הולמים את ענייננו. אין למצוא פגם בהודייתו של המבקש, ואין גם עילה לגופה להתערבות בהחלטתו של בית משפט השלום; המבקש עתר להסתייע בע"פ 6952/10 בשימוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); אך במקרה דנא - בשונה משם - לא היתה לבית משפט השלום עילה להטיל ספק בעמדת הנאשם לגבי הסדר הטיעון, שהיתה בענייננו ברורה ומובהקת.

ט.       לבסוף אינני סבור, כי נסיבותיו האישיות של המבקש מצדיקות רשות ערעור. כפי שפורט בהרחבה בגזר דינו של בית משפט השלום, מדובר בעבירות חמורות אשר יש להוקיע ולגנות. עונשו של המבקש רחוק מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה, ונובע מחלוף הזמן, מנסיבותיו האישיות ומשיקולי הקולה, והוא מבטא איזון הולם בין כלל שיקולי הענישה. במישור האנושי אפשר להבין את המאמצים שעושה המבקש להימלט מעונש המאסר, שכתום השנים הללו יהא עליו לשאת בו, אך נעברו עבירות הראויות לענישה של ממש, והגיעה עת סיום. איני נעתר איפוא לבקשה. אביע את התקוה כי הלקח שלמד המבקש ושיוסיף ללמוד במאסר יסייע לו במבט לעתיד. הוא יתייצב במועד שקבע בית המשפט המחוזי, קרי 2.9.12 שעה 0830 בבית המעצר במגרש הרוסים.